מרכז אריאל למחקרי מדיניות
הרשות הפלשתינית: לאן הולך הכסף?
רחל אהרנפלד
מטרתו של חיבור זה היא לבחון כיצד אש"פ, בהנהגתו של יאסר ערפאת, הכביר מעשי שחיתות ופשע באופן מערכתי ושיטתי, והשתמש בכספים שיועדו לפיתוח הרשות הפלשתינית, על מנת לממן פעולות טרור ולחזק את מעמדו.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
ד"ר רחל ארנפלד, מחברת הספרים Narcoterrorism ו- Evil Money , היא מנהלת ה- Drug Free America Foundation . ר"א פרסמה בגיליונות קודמים של נתיב.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
אש"פ
במסגרת מאמציהן לעצור את הכספים המממנים את הטרור, ייטיבו סוכנויות אכיפת החוק האמריקאיות והבינלאומיות לעשות אם יבחנו את התפתחות הקמתו של אש"פ. ראשיתו לפני למעלה משלושה עשורים, והוא מהווה אב-טיפוס לרבים מארגוני הטרור הפועלים בימים אלה.
אש"פ סווג כארגון טרור מראשית ימיו בשנת 1964 ועד להסכמי אוסלו בשנת 1993. עם-זאת, במשך כל אותן שנים הוא המשיך לקבל תמיכה כלכלית ופוליטית מבריה"מ וארצות הלוויין שלה באירופה, באמריקה הלטינית ובאפריקה, מחברי הליגה הערבית וממדינות עולם שלישי נוספות. הלגיטימציה והגיבוי הפיננסי הנלווה, לא זו בלבד שאִפשרו לאש"פ להמשיך בפעולות הטרור והפשע מבלי לתת על כך את הדין, אלא שהארגון מימן מסע הסברה כלל-עולמי, זכה לפופולריות רבה, והגדיל את השפעתו.
אש"פ עסק בהברחת סמים ונשק, בהלבנת כספים ובמעשי זיוף, וכך צבר הון עתק, המוערך על-ידי שירותי המודיעין הלאומי הבריטי לענייני פלילים (בשנים 1993 ו- 1994) בכ- 10 מיליארד דולרים. קשריו של הארגון עם ארגוני פשע בינלאומיים, עם קרטלים של סמים ועם קבוצות טרור אחרות ושאר בני-עוולה מלוב, איראן ועיראק ועד צפון-קוריאה וסודן, טוו את הדגם על-פיו פועלים הארגונים האחרים. הטרנספורמציה שעבר אש"פ בשנת 1993 כתוצאה מהסכמי אוסלו – כאשר הפך מארגון טרור לרשות פלשתינית, לא מנעה ממנו להמשיך בפעילויותיו הלא-חוקיות. להפך, אלו אף גברו. הרשות הפלשתינית קיבלה לגיטימציה מהעולם כולו, וניצלה את מעמדה החדש על מנת להרחיב את פעילויותיה הפליליות.
במהלך האינתיפאדה עברה הרשות הפלשתינית שינוי נוסף – היא הכלילה את הדת ברטוריקה הפוליטית שלה והוסיפה ג'יהאד לסֵדר יומה. כתוצאה מכך, זכתה הרשות בתמיכה כלכלית ופוליטית רבה אף יותר מן העולם המוסלמי, בדומה לזו בה זכתה אל-קאעדה מאוחר יותר. על-פי דו"ח שיתפרסם בקרוב, סכום הכסף שנתרם לרשות הפלשתינית באופן רשמי בשנת 2001, השנה הראשונה של האינתיפאדה הנוכחית, האמיר ב- 80 אחוזים - עלה מסכום של 555 מיליון דולרים לסך של 1.002 מיליארד דולרים.
"קדימויות פוליטיות" שנלוו למעשי שחיתות ולצביעות ברחבי העולם כולו, הן אלו שהקלו לעתים על הלבנת הון ועל הסתרתו, גם כשמדובר בכספי מימון הטרור. בנקים במונקו, מיקרונזיה, קפריסין, הונג-קונג ואיי הבהַמה, כמו גם גופים פיננסיים בינלאומיים גדולים, שימשו לא רק לצורך הלבנת הון אלא גם להשקעתו. בחזית פעילויות הלבנת ההון ניצב אש"פ.
מבחינה היסטורית, תשעה היו מקורות ההכנסה העיקריים של אש"פ:
תרומות רשמיות שבאו ממדינות ערב;
קרן המס לשחרור פלשתין, שגבתה 5% מהכנסתו של כל פלשתיני;
הכנסה מהשקעות חוקיות ולא-חוקיות;
תרומות שהגיעו מפלשתינים אמידים ומארגונים בינלאומיים, כמו האו"ם והאיחוד האירופי;
סחיטת "דמי חסות" מחברות וממדינות, על מנת שלא תבוצענה בשטחן פעולות טרור;
ארגוני צדקה, כגון אלה בהם משתמשים כיום אל-קאעדה, החמאס והחיזבאללה;
עסקות נשק לא-חוקיות;
הונאות, הלבנת הון, זיופים ופעילויות פליליות נוספות;
סחר בסמים.
השימוש בסחר-סמים ככלי למימון פעולות טרור פותח על-ידי בריה"מ לשעבר כחלק מדוקטרינת פיתוח הנשק הלא-קונבנציונלי. אש"פ לא היה צריך אלא לאמץ את השיטה ולהשתמש בה כמקור בלתי-נדלה למימון. למותר לציין שארגוני טרור אחרים, כגון IRA, ETA הבאסקי, FARC הקולומביאני וארגונים מוסלמיים קיצוניים כמו החמאס, החיזבאללה ואל-קאעדה, נהגו על-פי אותה שיטה.
ההחלטה הרשמית להשתמש בסחר-סמים לצורכי מימון נעשתה בראשותו של יאסר ערפאת בשנת 1983, שישה חודשים לאחר גירוש אש"פ מלבנון, בכינוס חירום חשאי של ועדת הכספים של הארגון שנערך באלג'יר. כפי שהצהיר סאלח דבג (Sallah Dabbagh), האחראי על ענייני הכספים באש"פ באותה עת, "...עתיד פעולות השחרור של אש"פ תלוי ביצוא הסמים שניישם ברחבי העולם".
במשך עשרות שנים התעלם המערב מפעולות גיוס ההון של אש"פ, ובכך אִפשר לארגון להמשיך ולנהל את עסקיו החוקיים והלא-חוקיים. היוזמות הללו, בתורן, שימשו להלבנת כספים עבור הארגון, שהשתמש בהכנסותיו אלו על מנת לקדם את פעולות הטרור – לחם חוקו. וכך נוצר תקדים, שלא נסתר מעינו של אוסאמה בן-לאדן בשעה שפעל להקים את התשתית הכלכלית של ארגונו. אכן, סוכנויות החוק הבריטיות והאמריקאיות יודעות לספר כיצד ארגון אל-קאעדה גרף גם הוא רווחי עתק מסחר אסור בסמים ומשאר פעילויות פליליות. לאחרונה, רשויות ארה"ב הציגו עדויות על-פיהן סחר בסמים שהתנהל בתחומי ארה"ב שימש למימון ארגוני טרור מן המזרח התיכון, הקשורים לקבוצות פלשתיניות ולאל-קאעדה.
אין ספק שאש"פ, והרשות הפלשתינית בתורה, מילאו תפקיד שאי-אפשר בלעדיו בהתוויית המודל הפיננסי לארגוני הטרור הפועלים כיום. בדיקת השיטות והמוסדות האחראים להצלחתו של אש"פ עשויה לסייע בחשיפת אופן הפעילות הפיננסית של אל-קאעדה ושל ארגוני טרור אחרים. יתרה מזו, חשיפה זו עשויה להבטיח שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, אלא אם כן אנו נאפשר לה.
הרשות הפלשתינית
מנהיגי הרשות הפלשתינית ויושב-הראש יאסר ערפאת נותנים חסות לטרור. לשם כך הם משתמשים בתקציב שנועד לתשלום משכורות – 10 מיליון אירו לחודש:
הרשות העבירה כסף (מתקציב המשכורות הממומן, בין השאר, מכספי האיחוד האירופי) לפרטים ולקבוצות המעורבים בטרור;
האיחוד האירופי הכחיש עובדה זו, אך מבלי לבחון את הנושא לעומק;
על-פי הצהרות שמקורן באיחוד האירופי, יש לחדול ממתן סיוע לרשות הפלשתינית.
השחיתות ברשות ידועה לכל זה מזמן. באוקטובר 1999, עזאמי שואיבי, העומד בראש ועדת התקציב של המועצה המחוקקת, הטיח מלים קשות ברשות בנאום שנשא בוועידה הבינלאומית נגד שחיתות שנערכה בדרבן שבדרום-אפריקה: "מעשי השחיתות שנחשפו לאחרונה ברשות כמוהם כשחיתות השוררת בשאר הממשלות של המדינות הערביות".
הנשיא בוש הכיר, בסופו של דבר, בעובדות הללו וקרא להחליף את המנהיגות הפלשתינית ולבצע רפורמות שיביאו עִמן חובת דיווח ושקיפות ברשות הפלשתינית. קונדוליסה רייס, היועצת לביטחון לאומי, היטיבה לסכם את המצב באומרה כי "הרשות הפלשתינית, בהיותה מושחתת ובוחשת בפעילות טרור, אינה יכולה להוות בסיס לקידום מדינה פלשתינית".
מימון הרשות מושתת, כאמור, על שני מקורות: (א) תורמים בינלאומיים; (ב) פשע ושחיתות.
תורמים בינלאומיים המממנים את הרשות הפלשתינית
בדו"חות רבעוניים למעקב אחר סיוע תורמים, שפרסם המשרד המטפל בנושאי תכנון ושיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלשתינית בשנת 2001 (מעודכנים ליום 30 ביוני 2001), מופיעות קבלות על תרומות שנתקבלו מגורמים בינלאומיים על סך 3,392,634,000 דולרים.
סכום זה מגיע ל- 66 אחוזים מתוך 6.1 מיליארד דולרים שהובטחו:
מדינות ערב תרמו 45 מיליון דולרים לחודש, בתקופה שבין אפריל 2001 לאפריל 2002, ו- 55 מיליון דולרים לחודש מאז.
מסמכים נוספים מראים שהאיחוד האירופי תרם 10 מיליון אירו לחודש, החל מיוני 2001 ובסך הכל 806 מיליון דולרים, המסתכמים לסך של 4,198,634,000 דולרים. סכום זה הנו סכום מינימום, שעבורו נמצא תיעוד ממקורות ציבוריים עדכניים.
הסכום לעיל אינו כולל סיוע בינלאומי שהגיע ממקורות שמחוץ לאיחוד האירופי ולארצות ערב לאחר ה- 30 ביוני 2001. היקפו של סיוע זה אינו ידוע. ההערכה היא שהסכום נע בין 400 ל- 500 מיליון דולרים, סכום המתאים לדיווחי המשרד המטפל בנושאי תכנון ושיתוף פעולה בינלאומי.
על-פי כל המסמכים הזמינים, 4.5 מיליארד דולרים נתרמו לרשות הפלשתינית מאז הסכמי אוסלו (לא כולל סיוע שניתן לסוכנות אונר"א), כמפורט להלן:
|
1998
|
416,271,000 $
|
|
1999
|
522,756,000 $
|
|
2000
|
$ 408,142,000
|
|
2001
|
אין נתונים
|
טבלה 1 .
סכומי הסיוע לרשות הפלשתינית. נתונים שנתיים על-פי דיווחי המשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי (החל משנת 1998).
עם-זאת, גופים עצמאיים כדוגמת Info-Prod, מכון מחקר כלכלי, מספקים חישובים שונים על-פיהם קיבלה הרשות סכומים גבוהים הרבה יותר (לא כולל סכומים שנתרמו לאונר"א). להלן הנתונים שסיפק Info- Prod:
|
1998
|
422,000,000 $
|
|
1999
|
491,000,000 $
|
|
2000
|
555,000,000 $
|
|
2001
|
1,002,000,000 $
|
טבלה 2 :
סכומי הסיוע לרשות הפלשתינית. נתונים שנתיים על-פי דיווחי מכון Info-Prod.
הסכומים לשנת 2001 מצביעים על עלייה של 80 אחוזים לעומת שנת 2000.
להלן פירוט חלקי של הכספים שהתקבלו בשנת 2001:
ארה"ב: 114 מיליון דולרים;
האיחוד האירופי: 250 מיליון דולרים;
ארצות ערב: 400 מיליון דולרים.
הסכום בו נוקב Info-Prod עד לסוף שנת 2001, הנו 4,466,868,000 דולרים. בהסתמך על הסכומים הללו, ובהכירנו את היקף הסיוע של האיחוד האירופי ושל מדינות ערב (10 מיליון אירו לחודש מהאיחוד האירופי ו- 45 מיליון לחודש עד אפריל 2002, ומאז, 55 מיליון דולרים ממדינות ערב), הרי שהרשות קיבלה עד סוף אוגוסט 2002, לכל הפחות 4,938,868,000 דולרים.
מאז הסכמי אוסלו, לֻוו מענקים מהאיחוד האירופי בדרישה לדין וחשבון. דרישות דומות צורפו גם לסיוע הישיר שהעביר האיחוד האירופי מאז פרוץ האינתיפאדה. למרות שהאיחוד האירופי אינו מודה בכך, לא נעשה שום מאמץ לפקח על השימוש בכסף. "כולם יודעים זה כבר שהכסף הגיע בסופו של דבר לידיים הלא-נכונות", ציין דיפלומט מהאיחוד. האיחוד האירופי טוען שה-IMF מפקח, כביכול, על תקציב הרשות. סתירה לטענה זו נמצא בהצהרת הארגון, לפיה "הקרן לא פיקחה על כל אחד מסעיפי התקציב, היא גם לא יכולה לוודא באם ההוצאות בפועל תואמות את הצהרת הכוונות. זוהי פונקציה חשבונאית החורגת מתחום סמכויותיה של הקרן". מעולם לא היתה סיבה לצַפות מהרשות למסור דין וחשבון, לאור הצהרתו של יאסר ערפאת מיולי 1994.
ואלה דברי תגובתו על התנאים בהם התבקש לעמוד על מנת לקבל סיוע כלכלי:
סירבתי ולעולם לא אסכים! אף אחד לא יפַקח על ענייני האוטונומיה הפלשתינית, מלבד הפלשתינים עצמם. לא נפטרנו מכיבוש צבאי כדי שמישהו ישתלט לנו על הכלכלה.
נראה שקהילת התורמים הבינלאומית לא התייחסה לדבריו של ערפאת ברצינות, על-פי אותו קו מחשבה הגורס שקריאותיו למתאבדים לצאת לפיגועים ולמלחמת ג'יהאד אינן רציניות. להלן נתונים שנמסרו על-ידי המשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי:
· ארה"ב: על-פי נתונים שנמסרו על-ידי המשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי, העבירה ארה"ב 548,766,000 דולרים כסיוע ישיר לרשות הפלשתינית. אם נוסיף לסכום זה את הכספים שהועברו באמצעות ארגוני סעד ופיתוח, נגיע ל- 1.1 מיליארד דולרים. בנוסף לכך, לאחר מזכר וואי (Wye River Memorandum) משנת 1998, סייע ה-CIA באימון אנשי שירות הביטחון הפלשתיני. הסכומים שהוציאה על כך ארה"ב אינם ידועים, אולם בספטמבר 2002, 20 מיליון דולרים נוספים הוקצו על מנת לסייע ברפורמות שבוצעו, לכאורה, בשירותי הביטחון הפלשתיניים. ניסיונות קודמים לכונן כוחות ביטחון שומרי חוק שישמשו את העם הפלשתיני, העלו חרס. לא ניתן אלא לקוות שהפעם בחירת האנשים קפדנית יותר, ופוסלת טרוריסטים מלהימנות על שורותיו של כוח הביטחון ברשות הפלשתינית.
· האיחוד האירופי: האיחוד האירופי תרם לרשות הפלשתינית מיליארד אירו - בהלוואות ובמענקים. סכום התרומות שהועברו לאונר"א מאז 1994 מסתכם ב- 407 מיליון אירו, אם לא יותר. בנוסף לכך, מדינות החברות באיחוד האירופי תרמו לפחות 1,260,022,000 דולרים, וזאת על-פי נתוני המשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי. אם נסכם את סך כספי הסיוע שקיבלה הרשות מאירופה, נגיע ל- 2.52 מיליארד דולרים. בנוסף שולחות מדינות האיחוד עוד 2-5 אחוזים מהסכום הכללי לצורך פרויקטים מיוחדים.
· אונר"א - UNRWA - סוכנות הסעד והרווחה של האו"ם: בשנת 2002 מועיד גוף זה לרשות 521.7 מיליון דולרים, שמתוכם 110 מיליון אמורים היו להגיע מארה"ב. בשנים האחרונות מימנה ארה"ב 30 אחוזים מתקציבה של אונר"א.
· ארצות ערב: הגידול הניכר בסכומים שמעבירות ארצות ערב בא בעקבות החלטה שנתקבלה בדיוני הליגה הערבית שנערכו באוקטובר 2000. הכסף נשלח דרך הבנק האיסלמי לפיתוח, והועבר למשרד האוצר של הרשות.
מימון הרשות מכספי פשע ושחיתות
מספר גופים ניסו לאמוד את סכום הכסף הכולל שהצטבר באש"פ מראשית היווסדו של ארגון זה. דו"ח CIA משנת 1990 העריך כי שוויים של נכסי הארגון נע בין 8 ל- 14 מיליוני דולרים.
שני דו"חות של שירותי המודיעין הפלילי הבריטי (NCIS) (מהשנים 1993 ו- 1994) העריכו כי "חרף ההכחשות, אנו מעריכים את שווי נכסיו של אש"פ ברחבי העולם בסכום הנע בין 8 ל- 10 מיליארדי דולרים, וזאת בנוסף להכנסה שנתית בסך 1.5 עד 2 מיליארד דולר". הדו"ח ציין שאש"פ הוא ארגון הטרור העשיר ביותר בעולם. החשב הכללי של ארה"ב חקר את הנושא בשנת 1995, אך ממצאיו נותרו חסויים בשל "סיבות הקשורות לביטחון המדינה". עם-זאת, מקור מקורב לחקירה מסר כי מממצאיה עלה שערפאת ואש"פ אכן החזיקו "בנכסים ששוויים עולה על 10 מיליארדי דולרים, גם בשעה שטענו לפשיטת רגל".
הנכסים המוחזקים על-ידי אש"פ היו לסוד גלוי. ולמרות זאת מעולם לא בא איש בדרישה לרשות להשתמש בכספים הללו לטובתו של העם הפלשתיני, ומעולם גם לא נתבקשו מנהיגיה לדווח על מקורות ההון.
מקורות הכנסה בלתי-חוקיים עיקריים של הרשות הפלשתינית
היות שהרשות הפלשתינית עוסקת בפעילות פלילית מאז היווסדה, לא ניתן לקבוע בבירור את ההיקף המלא של ההכנסות הבלתי-חוקיות, הן של הארגון עצמו והן של מנהיגיו.
עם-זאת, למקורות ההכנסה הבאים נמצא תיעוד:
'ארגון בני הקדושים הפלשתינים' (צאמד);
'החברה הפלשתינית לשירותי מסחר' ((PCSC;
שחיתות אישית;
פשע.
ארגון בני הקדושים הפלשתינים (צאמד)
אש"פ הקים את צאמד בשנת 1970, על מנת לפקח על פעילותו הכלכלית של הארגון. מאז הונהג צאמד על-ידי אחמד קריע, המוכר גם בשם אבו-עלא – דוברה הנוכחי של המועצה המחוקקת הפלשתינית. האיש מדווח ישירות ליאסר ערפאת, שחותם על ההמחאות בעצמו. מכאן שהוא מכיר את פרטי העסקאות המתבצעות. לצאמד מערכת חשבונאית גמישה, המכילה חשבונות בנק שאינם מזוהים כשייכים לאש"פ. החשבונות רשומים על שמם של אנשים פרטיים – ביניהם אבו-עלא עצמו. ערך השקעותיו של אש"פ בחקלאות, תעשייה, מפעלי נשק וביגוד, נכסי דלא-ניידא, עיתונים, חנויות פטורות-מכס וחברות תעופה, הוערך על-ידי שירותי המודיעין הבריטיים לפלילים ) NCIS ( בשנים 1993 ו- 1994 בכ- 10 מיליארד דולרים.
על סמך דיווחי כוח המשימה של בית הנבחרים האמריקאי לענייני טרור ונשק בלתי-קונבנציונלי (אוקטובר 1991), לצאמד היתה משיכה מיוחדת להשקעות הקשורות לשדות תעופה. השקעות אלו סיפקו לאש"פ בסיס לרכישת כרטיסי טיסה ומסמכים מזויפים. החנויות הפטורות ממכס של הארגון נמצאות בשדות התעופה של ניירובי שבקניה ולגוס שבניגריה. באמצעות צאמד השקיע אש"פ גם בקווי תעופה הפועלים מהאיים המאלדיביים לניקרגואה. עד שנת 1993, צאמד קיבל גם כ- 50 מיליון דולרים לשנה מכספי "קרן המס לשחרור פלשתין" - 5 אחוזים מהכנסותיהם של כל הפלשתינים ברחבי העולם. בסך-הכל, בשנים 1970 ו- 1980 הרוויח אש"פ באמצעות צאמד כ- 5 מיליון דולרים ליום.
בדצמבר 1999 פרצו 'האקרים' למערכת המחשוב של הרשות הפלשתינית וגילו למעלה מחמישה מיליארד לירות שטרלינג בחשבונות בנק בציריך, בג'נבה ובניו-יורק וסכומים יותר קטנים באירופה, אסיה וצפון-אפריקה. אף אחד מן החשבונות הללו לא נשא את שמו של אש"פ. מסמכי הרשות חשפו מניות בבורסות של פרנקפורט, פריס וטוקיו ובכללן מניות מרצדס-בנץ, וכן נכסים השוכנים במיטב האתרים בפריס, לונדון, ג'נבה וניו-יורק.
מונופולים והחברה הפלשתינית לשירותי מסחר
היקף ההכנסות השנתיות ממונופולים ברשות הפלשתינית הוערך בשנת אלפיים ב- 300 מיליון דולרים. לגבי סכום זה לא נמסר שום דין וחשבון. הנזק לכלכלה הפלשתינית אינו נובע רק מהפסד הכנסות, היות שהמונופולים מטבעם מונעים תחרות וגורמים בכך למחירים גבוהים ולצמצום בהיקף המוצרים. אם נוסיף זאת לעובדה שהמונופולים שולטים על הסחר בטובין בסיסיים כגון חיטה, מלט, דלק, עץ, חצץ, סיגריות, ומכוניות, ומוחזקים בידי עוזריו של ערפאת המנצלים את מעמדם על מנת לגרוף רווחים גבוהים, ברור שהנטל הכלכלי וההפסד עצומים.
החברה הפלשתינית לשירותים מסחריים, למרות היותה הזרוע הכלכלית של הרשות הפלשתינית, אינה בפיקוח הרשות המחוקקת או משרד הכלכלה. החברה מנוהלת על-ידי מוחמד ראשיד, יועצו הכלכלי של ערפאת, ומפקחת על מרבית הפעילויות הכלכליות בשטחי הרשות:
[לחברה הפלשתינית לשירותים מסחריים] אחזקת מיעוט מהותית... בחברת השיווק של קוקה קולה ברמאללה, מספר רב של עסקים ובעלוּת מלאה על מפעל מלט הנהנה זה זמן רב ממונופול מוגן על-ידי הרשות. החברה הפלשתינית לשירותים כלכליים היתה גם בעלת המניות העיקרית בקזינו שביריחו, עד שזה נסגר. 30% מאחזקות חברת התקשורת הסלולרית הפלשתינית ו- 8% מאלה של חברת התקשורת הפלשתינית, היו בידיה גם כן. כמו-כן היו לה השקעות בחברה הפלשתינית לפיתוח ולהשקעות. עד לאחרונה זרמו לחברה גם כל כספי מס המכר – למעלה מ- 500 מיליון דולרים בשנתיים האחרונות בלבד, סכום שנגבה על-ידי ישראל עבור הרשות הפלשתינית, מתוקף הסכמי אוסלו של שנת 1993.
קבלות המס נשמרו בחשבון בנק שנוהל על-ידי ערפאת וראשיד בתל-אביב. ההערכה האחרונה של שווי החברה הפלשתינית לשירותי מסחר עומדת על 345 מיליוני דולרים במזומן ובנכסים. חוקרים ציינו את העובדה ש"מאז הקמתה של הרשות הפלשתינית הקים ערפאת מספר רב של מונופולים, המופעלים על-ידי ארגונים ויחידים המקורבים אליו. המונופולים הללו שולטים ומערערים כמעט את כל אפיקי הרווח האפשריים של הפלשתינים". לחברה שליטה מלאה במונופול המלט המקומי, ששוויו בשנת 2000 היה 50 מיליון דולרים. בין המונופולים הנוספים של החברה הפלשתינית לשירותים מסחריים נמנות חברות להפקת קמח ושמן, ייצור סיגריות, ברזל וחול מעובד. הרשות הפלשתינית מוֹנעת מחברות אחרות לפעול בתחומים הללו.
תחקירים שנעשו על-ידי התקשורת ומקורות מתוך השטחים הפלשתיניים, גילו שבין נושאי המשרות הציבוריות המקורבים לערפאת ומפקחים על המונופולים נמנים: יועצו הכלכלי מוחמד ראשיד, אשר ביחד עם סוהא ערפאת (אשתו של יסאר ערפאת) ויועץ התקשורת נביל אבו-רודאינה מחזיקים יחדיו במונופולים לייצור תרופות וציוד רפואי; ראשיד, יחד עם יועץ נוסף של ערפאת, חסאן אספור, מחזיקים יחדיו במונופול העוסק בייצור שמן; נביל שעאת, השר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי, הוא הבעלים של מונופול בתחום המחשבים; ואחמד קריע, דובר המועצה המחוקקת הפלשתינית ומייסדו של "צאמד" הוא שותף במונופול לייצור דברי חלב, סיגריות ושימורים.
בדיקה שערך החשב הכללי של ארה"ב בכספי הרשות הפלשתינית בשנת 1995, לא זכתה לשיתוף פעולה מצד גורמים אחראיים. בשנת 1997, לאחר שהופעלו עליה לחצים, חקרה המועצה המחוקקת הפלשתינית את השחיתות ברשות. ערפאת נמנע מלפרסם את הדו"ח, אך ממצאיו דלפו. ג'ראר קידוואה, העומד בראש הגוף המפקח על האוצר הפלשתיני, מסר שבשנת 1996 הפסידה הרשות 326 מיליוני דולרים – 40 אחוזים מתקציבה השנתי – בשל מעשי השחיתות והניהול הכושל. דו"ח המועצה המחוקקת התייחס גם לנושאי משרות ציבוריות ברשות הפלשתינית, שחלקם עדיין מכהן בקבינט.
למערך המונופולים ברשות הפלשתינית השפעה ארוכת טווח שלא ניתן לאמוד ולכמת בטווח הקצר המושפע מאובדן הזדמנויות כלכליות.
שחיתות אישית
דו"חות שנמסרו לאחרונה על-ידי גורמים ממשלתיים בישראל, מעריכים את ערך נכסיו הפרטיים של ערפאת בכ- 1.3 מיליארדי דולרים. סכום זה כולל 500 מיליון דולרים השייכים לארגון לשחרור פלשתין שנמצא בפיקוחו. ערפאת חובש שלושה כובעים והוא: נשיא הרשות הפלשתינית; יושב-ראש הארגון לשחרור פלשתין; ראש הפת"ח - ארגון הטרור ובריגדות חללי אל-אקצה והתנזים. מתוקף תפקידיו אלה הוא חולש על תקציביהם של כל ארגוני הטרור תחת מטריית הרשות הפלשתינית.
רבות נכתב אודות חשבון הבנק הסודי של ערפאת בתל-אביב. מתוקף הסכם פריז שנחתם בשנת 1994, ישראל אמורה להעביר את כל כספי המסים שהיא גובה בגין יבוא בנזין עבור שטחי הרשות, ישירות לרשות הפלשתינית. החשבון בו אמורה ישראל להפקיד את הכסף נמצא בסניף החשמונאים של בנק לאומי בתל-אביב. רק ערפאת ויועצו הנאמן מוחמד ראשיד מורשים לגשת לחשבון, למרות שיש הסבורים כי גם לשר האוצר, אחמד זוהרי נששיבי יש גישה לאותו חשבון. עד נובמבר 2000 הגיע סכום הכסף שנצבר בחשבון זה לכ- 400 מיליוני דולרים.
שאר כספי המסים שגובה ישראל עבור יבוא סחורות, זורמים לארבעה חשבונות הנמצאים בבנק פלשתין ובבנק הערבי בעזה. על-פי דו"ח פנימי של ה- IMF שפרטיו דלפו, "החשבון אינו נתון לפיקוח משרד האוצר של הרשות". מחצית מהסכום, אם לא יותר, הופקדה בחשבונות הללו על מנת לעקוף את הפיקוח הנדרש על-ידי התורמים הבינלאומיים, כדי לממן את משכורותיהם המנופחות של אנשי שירותי הביטחון והשירות הציבורי – סכומים שלא אושרו על-ידי התורמים. מקור ברשות הפלשתינית סיפק הסבר שונה, וטען כי הכסף נמצא שם לשימוש בשעת חירום.
במהלך השנים, המדינות התורמות, ובראשן ארה"ב, דרשו מהרשות שקיפוּת ודין וחשבון. אין ספק שהן לא התעקשו לקבל את מבוקשן.
מעשי השחיתות של ערפאת, בחלקם אינם אלא גנֵבה ברורה וגלויה מכספי קרנות הסיוע. לדוגמה, העיתון הכווייתי אל-וואטאן דיווח ב- 7 ביוני 2002 שערפאת הפקיד 5.1 מיליוני דולרים בחשבונו האישי, כספים שהועברו מקרנות שנתרמו על-ידי מדינות ערביות כסיוע לפלשתינים. דוגמה להפקעת הכספים המתועבת, העושה שימוש במלחמה כמקור לרווחים, מהווה מקרהו של מוחמד ראשיד, שהשקיע את הכספים הגנובים בחברת המלט הירדנית בשמה של החברה הפלשתינית לשירותים מסחריים, על מנת להפיק רווחים מהאמרת מחירי המלט, כתוצאה מביקוש גובר לחומרי בניין שבא בעקבות מבצע חומת מגן.
ג'אוואד גוסיין, ששימש עד שנת 1996 כמזכ"ל הקרן הפלשתינית הלאומית, דיווח לעיתון הארץ באוגוסט 2002 שערפאת "לקח את כספי הסיוע וכן את התרומות שיועדו לתושבי הרשות והעבירם לחשבונו הפרטי." גוסיין יודע, היות והוא היה זה שהפקיד 7.5-8 מיליוני דולרים בחשבונו הפרטי של ערפאת מדי חודש בחודשו. עד שנת 1993 הגיע סכום ההפקדות הללו ל- 540 מיליוני דולרים.
חבר בוועדה המחוקקת הפלשתינית, מואוויה אל-מסרי משכם, רואיין לכתב-העת הירדני אל-סביל ב- 3 ביולי 2002. נושא הריאיון היה – משטרו של ערפאת. כשאל-מסרי חשף, עוד בשנת 1999, את השחיתות השוררת ברשות הפלשתינית, הוא כמעט נרצח. למרות זאת לא נרתע האיש, ותיאר בהרחבה את מעשי השחיתות של ערפאת ושל הרשות הפלשתינית בכלל. "שר אינו יכול למַנות נהג או שליח מבלי לקבל את הסכמתו של הנשיא", אמר אל-מסרי, "תהליכים ממוסדים אינם מתנהלים. קיים רק מוסד אחד – הנשיאות. ובמוסד זה אין חוק וסדר. הוא מבוסס כולו על שוחד הפקידות הגבוהה".
לאחר הסכמי אוסלו לקח ערפאת תחת חסותו, מיד לאחר שזו החלה לפעול, את "המועצה הפלשתינית הכלכלית לפיתוח ולשיקום" – ארגון שנוסד על-פי תנאים אירופיים קפדניים. "חתימתו [של ערפאת] היתה לחתימה המוּרשית. כיום לא ניתן למשוך מכספי מועצה זו כל סכום, ולוּ הקטן ביותר, ללא חתימתו של הנשיא".
"שאיבת" כספי הקצבאות: על-פי הסכמי אוסלו, העבירה ישראל לרשות את כספי הקצבאות של פלשתינים שעבדו בשירות המינהל האזרחי הישראלי. שווי הקרן שיועדה לעובדים העזתים בלבד היה 160 מיליון דולרים. הרשות הפלשתינית השתמשה בחלקו של סכום זה על מנת לשלם משכורות לכוחות המשטרה, שהקמתה היתה בבחינת הפרת ההסכמים. חלק נוסף מהסכום שימש להשקעה בתקשורת. הוצאות בלתי-מאושרות אלה הסתכמו ב- 36 מיליון דולרים. עד שנת 1997 נותרו בקרן 20 מיליון דולרים בלבד; 104 מיליון דולרים נעלמו.
פשע
זיוף סחורות: תחת פיקוחה של הרשות הפלשתינית, פרחו עסקי זיוף הסחורות, שקצרו מיליוני דולרים בשנה. למותר לציין שתמלוגים מעסקאות אלה זרמו לכיסם של "דמויות בכירות ברשות הפלשתינית". בין הסחורות ניתן למנות מכשירי CD ו- DVD , ביגוד, קוסמטיקה וספרי לימוד. המעשים נעשו בשיתוף עם ארגון החמאס ועם ארגוני טרור פלשתיניים נוספים.
זיוף כספים: על-פי דיווחים שנמסרו בתקשורת, זיוף מטבע ישראלי, ירדני וכוויתי מתבצע בשטחי הרשות באופן שוטף. באפריל 2002 מצאו כוחות צה"ל בסביבת מעונו של ערפאת, כמויות גדולות של כסף ישראלי מזויף, בשטרות של 50, 100 ו- 200 שקל.
סחיטות: על-פי מקורות פלשתיניים חסויים, קנסות שרירותיים על עברות תנועה, בקשות שוחד בסכומי עתק, חטיפה לצורך כופר וסחיטה של 70-90 אחוזים מהכנסותיהם של עסקים פרטיים, הם עניין שבשגרה ברשות הפלשתינית. השיטות הללו זהות לשיטות בהן נקט אש"פ בלבנון.
גנֵבות רכב מישראל לשטחי הרשות הפלשתינית היו גם כן עניין שבשגרה, שבוצע בדרך כלל תוך העלמת עין של בכירים ברשות הפלשתינית. גאזי ג'באלי, קצין בכיר לשעבר במשטרת הרשות, מואשם במתן רשיונות לאלפי כלי רכב שנגנבו מישראל. עבור כל רשיון גבה האיש 7,000 דולרים. ג'באלי פוּטר מתפקידו רק כאשר הוגש נגד הרשות כתב אישום בגין מעילה בסכום של 20 מיליוני דולרים. למרות זאת, מינה ערפאת את האיש לשמש כיועץ לענייני משטרה. על-פי דיווחי משטרת ישראל ועדי ראיה, למכוניות שנגנבות מישראל יש לוחיות זיהוי מיוחדות.
פייסל חוסייני: על סמך מסמכים שנמצאו באוריינט האוס באוגוסט 2001, נמצא ש- 1.8 מיליון דולרים הועברו על-ידי האיש לחשבונותיו הפרטיים בשווייץ ובאוסטריה. הכסף נתרם על-ידי אֶמירויות המפרץ ויועד לפיתוח עסקים בשטחים הפלשתיניים.
מוחמד דחלאן: על-פי מקורות פלשתיניים וישראליים, מוחמד דחלאן, ראש שירותי הביטחון של הרשות הפלשתינית ברצועת עזה, מעבה את משכורתו על-ידי גביית דמי חסות בסך מיליון שקלים לחודש (מספקי נפט, סיגריות וכו'), "דמי עמלה" עבור הנפקת רשיונות, וכן (מאז 1997), דמי מעבר גבול.
נביל שעאת ו-יסאר עבד רבּוּ: המועצה המחוקקת הפלשתינית חקרה האשמות במעשי השחיתות שיוחסו לשר התכנון ושיתוף הפעולה הבינלאומי, נביל שעאת, ולשר המידע והתרבות יסאר עבד רבו. בדו"ח שהוגש נטען כי שני האישים הללו השתמשו בכספי ממשלה למטרות פרטיות. בדו"ח נקבע ששעאת מָעל בכספי משרדו והעבירם לחשבונות שאינם נתונים לפיקוח הרשות הפלשתינית. הדו"ח ביקש להדיח את שעאת מתפקידו. עם-זאת, על-פי דיווחי התקשורת, יש לאיש מונופול על יבוא חומרת מחשבים לרשות הפלשתינית. הוא ועבד רבו מחזיקים במשרותיהם. מעורבותו של שעאת צריכה להדאיג במיוחד. בהיותו השר לתכנון ושיתוף-פעולה בינלאומי, הוא זה שמתאם את ענייני הסיוע הבינלאומי וכן את המשא ומתן בנושא הרפורמות האמורות להתבצע ברשות הפלשתינית.
ג'יבריל רג'וב, שעומד בראש כוחות הביטחון המסכל בגדה המערבית, נודע בתקשורת כסוחט דמי חסות ממפיצי נפט. האיש קיבל שוחד מהקזינו ביריחו עד לסגירתו, ונודע בגנֵבות קניין רוחני, כנראה תוך שיתוף פעולה עם מעגלי הזייפנים האחרים הפועלים בשטחי הרשות הפלשתינית. ג'יבריל רג'וב ואנשיו מואשמים גם בהשתייכות לרשת גנבי המכוניות.
כספי סיוע בינלאומי מופנים למימון הטרור
הדו"חות הסטטיסטיים האחרונים שסיפק משרד החוץ הישראלי, מראים שמאז תחילת האינתיפאדה, לפני שנתיים, נשלח מדי חמישה ימים מחבל מתאבד משטחי הרשות הפלשתינית לישראל.
למרות ניסיונות האיחוד האירופי לסתור ולהמעיט בערך הטענות על-פיהן כספי הסיוע המגיעים מהאיחוד האירופי משמשים למימון הטרור, מסמכי הרשות הפלשתינית שנתפסו על-ידי צה"ל מוכיחים בבירור שהרשות הפלשתינית הפנתה את כספי הסיוע שקיבלה על מנת לממן פעולות טרור. היות שידוע זה מכבר כי האיחוד האירופי לא פיקח על השימוש שנעשה בכסף, הרי שהארצות התורמות אשמות בסיוע לטרור גם אם דולר אחד מתוכו הופנה למימון הטרור.
בדצמבר 2000 חדלה ישראל להעביר לרשות את ההכנסות שנתקבלו בגין מס יבוא, כפי שנדרשה לעשות על-פי פרוטוקול פריז משנת 1994. מאז אפריל 2001 העבירו ארצות ערב 45 מיליון דולרים מדי חודש, ובאפריל 2002 העלו את סכום התרומה ל- 55 מיליון דולרים לחודש. האיחוד האירופי העביר 10 מיליון אירו לחודש מאז יוני 2001. הכסף נועד, במפורש, למימון תשלומי המשכורות ברשות הפלשתינית.
ממסמכים השייכים לרשות, שנמצאו ברמאללה ובמקומות נוספים בגדה המערבית, עולה שהרשות הפלשתינית השתמשה בכספי הסיוע הבינלאומי על מנת לקדם את סדר היום הטרוריסטי שלה.
מן המסמכים עולות העובדות הבאות:
הרשות הפלשתינית מקיימת מערכת דיווח כפולה של תשלומי משכורות.
הרשות הפלשתינית ממירה מטבעות על-פי שערי המרה לא נכונים, ושומרת לעצמה את ההפרשים.
הרשות הפלשתינית מנכה ממשכורות אנשי כוחות הביטחון 1.5 עד 2 אחוז עבור "דמי חבר בפת"ח".
הרשות הפלשתינית מגייסת ומעסיקה פעילי פת"ח, לרבות חברי תנזים וגדודי חללי אל-אקצה, המעורבים בפעולות טרור.
תגובתו הראשונה של האיחוד האירופי לעובדות הללו היתה – הכחשה. עם-זאת, מסמכי הרשות עצמם מאמתים את העובדות הללו:
עובדה: הרשות הפלשתינית שומרת על מערכת דיווח כפולה לגבי משכורותיה.
מתוך התקציב הרשמי - 60 מיליון דולרים לחודש - נעשה שימוש רק ב- 40.5 מיליון דולרים לחודש.
האיחוד האירופי מסרב ליטול אחריות, וטוען שה-IMF מפקח על תקציבה של הרשות הפלשתינית. האיחוד האירופי טוען: " IMF סוקר את הנתונים הכספיים הכוללים את תקציב הרשות כולו, לרבות תשלומי משכורות". בניגוד מוחלט לאמירה זו, הוא גם טוען ש"הקרן לא פיקחה על כל אחד מסעיפי ההוצאות, ולכן אינה יכולה לדעת אם התחייבות תקציבית מסוימת אכן מולאה והכסף אכן שימש את המטרה אותה היה אמור לשמש." זוהי פעולה חשבונאית החורגת מהמנדט של הקרן.
עובדה: הרשות הפלשתינית ממירה מטבעות על-פי שערי המרה לא נכונים, ומשלמת משכורות על-פי שער המרה מלאכותי נמוך (3.7 שקל לדולר במקום 4.4 בסוף שנת 2001)
האיור שלהלן מראה כיצד 7.2 מיליון מתוך 40.5 המיליון ששימשו עבור תשלומי משכורות, היו פנויים לשימוש אחר, בשל התרמית בשער ההמרה, ולפיכך רק 33.3 מיליוני דולרים אכן שימשו לתשלום משכורות.
ראיה: מסמכים שנתפסו מוכיחים שההמרה נעשתה על-פי שער של 3.7.
טענת האיחוד האירופי: המרכיבים הכלכליים עליהם מפקח IMF כוללים: סך-כל ההוצאות לתשלום משכורות, כמות העובדים והמשכורת הממוצעת. כל "זליגה" תבוא לידי ביטוי בחוסר התאמה בין המרכיבים הללו, ולכך אין שום הוכחה. להפך, חשבון המשכורות תואֵם לציפיות.
ראיה: קיימת ראיה ישירה הסותרת קביעה זו: מסמכי הרשות הפלשתינית מסוף שנת 2001 מראים בבירור כי דולר ששימש לתשלום משכורות הומר על-פי השער 3.7 . על-פי דיווחים, שר האוצר החדש של הרשות הפלשתינית, סלאם פאייד, שם קץ לתהליך הזה.
מסקנה: המסמכים סותרים את טענות האיחוד האירופי. בנוסף, טען ה- IMF שהוא אינו מפקח על פרטים.
עובדה: הרשות הפלשתינית מנכה ממשכורות אנשי כוחות הביטחון 1.5 עד 2 אחוז עבור דמי חבר בפת"ח
ראיה: על-פי מסמכים שנמצאו, מנכה הרשות 1.5-2 אחוזים ממשכורתו של כל אחד מעובדיה. הסכום, 260,000-345,000 דולרים לחודש, נשלח לפת"ח.
מעניינת היא העובדה כי בעוד שהאיחוד האירופי אינו מפריך טענה זו, הוא מנסה לטעון שהפת"ח, ארגון טרור לכל דבר, דומה לאיגודים המקצועיים האירופיים: "מערכת זו אינה שונה מניכויי החובה ממשכורותיהם של חברי האיגודים המקצועיים בחלק מארצות האיחוד".
כפי שמתברר ממסמכי הרשות הפלשתינית – הפת"ח, התנזים ובריגדות חללי אל-אקצה הם בעצם אותו ארגון. כותרות המסמכים הנושאות לוגו משותף של בריגדות חללי אל-אקצה והפת"ח מאששות קביעה זו. ארגון בריגדות חללי אל-אקצה מסווג כארגון טרור, הן על-ידי ארה"ב והן על-ידי האיחוד האירופי. יתרה מזו, בין מסמכי הרשות נמצא מכתב הנושא לוגו של פת"ח ובו בקשה לכסף עבור חברים שביצעו פעולות טרור. מסמכים רבים נוספים מפָרטים מענקים שניתנו לטרוריסטים מוּכרים המשתייכים לפת"ח. מסמכים אחרים מעידים על שיתוף הפעולה בין פת"ח, החמאס והג'יהאד האיסלמי הפלשתיני.
מסקנה: פת"ח הוא ארגון טרור, ודמי חבר, שמקורם במשכורות הממומנות על-ידי האיחוד האירופי, מסייעים במימונו.
עובדה: הרשות הפלשתינית משלמת משכורות לפעילי פת"ח ומגייסת לשורותיה את חברי הארגון
ראיה: על-פי מסמכי הרשות משולמות משכורות לטרוריסטים המשתייכים לפת"ח, בסכום כולל של 640,000 עד 1 מיליון דולרים בשנה. נמצאו מכתבים הפונים לערפאת שיאשר לפעילי פת"ח, ולאחרים הידועים במעורבותם בטרור, להימנות על חברי מערכת הביטחון, על מנת לממן את פעילות הטרור מתוך תקציב המשכורות של הרשות. המסמכים ממוענים לערפאת, ובמקרים רבים נושאים הערות בכתב-ידו.
בטענה שאין ראיה לכך שאכן בוצע גיוס ואין אישור תקף לכך שאכן ידו של ערפאת היתה בדבר, האיחוד האירופי פשוט מערפל עדויות. גם אם ערפאת לא הורה על גיוסם של הטרוריסטים לשורות הביטחון של הרשות, הסכמה שבשתיקה ניתנה מתוקף העברתו את בקשות הגיוס.
האיחוד האירופי טוען שאין הוכחה לכך שאדם המעורב במתקפת טרור אכן גויס לשורות הביטחון של הרשות הפלשתינית. טענה זו שקרית בעליל, שהרי מסמכי הרשות מראים כי אנשים רבים שקיבלו את משכורותיהם מהרשות, היו מעורבים בפעולות טרור.
ודי אם נביא בחשבון את העובדות הבאות:
מרוואן ברגותי – מנהיג ארגון הטרור פת"ח/תנזים בגדה המערבית. למרות מעצרו והאשמתו ברצח 26 ישראלים, הוא ממשיך לקבל שכר של 2500 דולרים לחודש מהרשות הפלשתינית. בנוסף למעורבותו האישית במעשי הרצח הללו, ברגותי הקצה כספים לטרוריסטים ולהוצאתן לפועל של תקיפות נגד ישראלים, וכל זאת באישורו המלא של יאסר ערפאת.
נאסר אוויס – היה קצין במודיעין הכללי ובמערכת הביטחון הכללי, וקיבל משכורת קבועה מהרשות הפלשתינית. הוא עמד בראש גדודי חללי אל-אקצה בשומרון, ונלכד על-ידי צה"ל ב- 13 באפריל 2002. אוויס היה החוליה המקשרת בין ברגותי לבין הזרוע הצבאית של הפת"ח בגדה המערבית ובעזה. מינואר 2002 היה אוויס אחראי להתקפות בהן נרצחו 20 ישראלים ו- 120 נפצעו, וביניהן הפיגוע בבר-המצווה בחדרה. הדברים היו ידועים לרשות הפלשתינית. לא זו בלבד ששמוֹ הופיע ברשימת המבוקשים ביותר בישראל, אלא שבדו"ח הרשות הוא הופיע כאיש העומד בראש גדודי חללי אל-אקצה בטול-כרם. אוויס עסק גם בהברחות וברכש וייצור מערכות נשק כבדות.
צדקי זרו מחברון – פעיל תנזים המעורב בהתקפות ירי על היישוב היהודי בחברון. הוא ירה בתינוקת ב- 26 במרס 2001, בחברון.
מרוואן זאלום – גם הוא פעיל בכיר בפת"ח, מעורב בהתקפות ירי קטלניות. מוּנה למשרה בכירה ברשות הפלשתינית.
פואד שובקי - מנהל כספים ראשי של הרשות הפלשתינית, היה מעורב בפרשיית האונייה קארין A, ברכש ובהברחת נשק. שובקי הקצה 80,000 דולרים למפעל נשק כבד, בשם גדודי חיילי אל-אקצה. מסמכים רבים ברשות, הנושאים את כותרת הרשות, עניינם בבקשות של פקידים בכירים ברשות לקבל מימון לטרוריסטים חברי פת"ח, תוך שהם משבחים את יכולות הלחימה שלהם. מסמכים רשמיים של משרד האוצר הפלשתינאי מהשנים 1998/1999 מציינים במפורש "תשלום לתנועת הפת"ח". מסמכים אחרים משנת 2001, ביניהם כאלה שאושרו על-ידי ערפאת עצמו, מעידים על תשלומים שהועברו לפעילי פת"ח/תנזים. מרוואן ברגותי, ראש הפת"ח/תנזים בגדה המערבית חתם על ההמחאות.
מסקנה: למרות ההוכחות, האיחוד האירופי התעלם אף ממסמכי הרשות הפלשתינית עצמה, ובהם בקשות מפורשות למענק תקציבים לחברי הפת"ח/תנזי"ם ולטרוריסטים השייכים לגדודי חללי אל-אקצה. בִּמקום זה, טען האיחוד האירופי שהוא זקוק להמחאות עצמן, ורק אלה יכולות לשמש ראיה.
מעורבותו האישית של ערפאת במימון הטרור
על-פי מסמכי הרשות הפלשתינית, ערפאת עצמו הורה להעביר 600 דולרים לטרוריסטים ידועים, כגון זיאד מוחמד דא'אס, שהיה אחראי על הפיגוע בחגיגת בר-מצווה בחדרה. מסמכים רבים מעידים על הקצאות כספים נוספות שביצע ערפאת.
ממסמך נוסף של הרשות הפלשתינית, אנו למדים כי ערפאת הקצה 350 דולרים לכל אחת מ- 24 משפחות של חברי פת"ח, לרבות משפחתו של עטף אבאיית , ראש תא הטרור המרכזי באזור בית-לחם, שהיה מעורב ברצח ישראלים. לא זו בלבד שערפאת מימן את פעילות הטרור של אבאיית ושלח אותו אל מותו, אלא שלאחר מותו, ערפאת אישר תשלום של 800 דולרים למשפחתו. באותו מסמך מאשר ערפאת העברת 126,000 דולרים למימון הטרור.
ב- 26 ביולי 2002, עת בדק העיתון הגרמני Die Zeit את תקציב האיחוד האירופי, היו גדודי חללי אל-אקצה שקועים עד צוואר במעשי טרור. אך כשבדק העיתון אם כסף מהרשות הוזרם לארגון טרור זה, השיב האיחוד האירופי:
האיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית דורשים מהרשות למנוע מתקפות טרור, לפרוק קבוצות טרור מנשקן ולעצור טרוריסטים. אם יש ראיה לכך שהרשות, ביודעין, מעסיקה חברים בארגוני טרור, תיאלץ הרשות לפעול מיד על מנת להסיר אנשים אלה מרשימת מקבלי המשכורות ולהביאם לדין. האיחוד האירופי לא יסכים שכספים המגיעים ממנו ייפלו לידיהם של ארגוני טרור.
למרות ההוכחות הרבות, נראה שהאיחוד האירופי טוען כי יקבל את הטענה שכספיו מממנים טרור, אך ורק אם ייחשפו מנגנונים שיאפשרו לזהות לאן הולך כל אירו. אך כסף הוא בר-חליפין, ומאחר שהאיחוד האירופי העביר מימון לתשלום משכורותיהם של אנשי הרשות הפלשתינית, האיחוד האירופי אחראי על הכסף שמַקצה הרשות הפלשתינית למימון הטרור.
פעילויות לא קבילות נוספות הממומנות על-ידי הרשות הפלשתינית
טיפוח שנאה בבתי הספר
קהילת התורמים הבינלאומית מממנת את מערכת החינוך הפלשתינית באמצעות אונר"א. מורים, שמשכורתם באה להם מארגון זה, מלמדים בבתי ספר שנבנו מכספיו של אותו ארגון. הם משתמשים בספרי לימוד המעבירים מסרים אנטישמיים ואנטי ישראליים מרושעים וטוענים נגד דו-קיום. הסתה שכזאת עומדת בניגוד להצהרה המשותפת של הפרלמנט האירופי, המועצה והוועדה נגד גזענות ושנאת זרים מה- 11 ביוני 1986 שקבעה:
(4). יש לראות בגזענות ובשנאת זרים, כמו גם בהפצה ובקידום רעיונות רביזיוניסטיים הנוגעים לשואה או להכחשתה, עבֵרה פלילית בגינהּ מוטלת על המדינות החברות באיחוד האחריות לפעול נגד מבַצעי המעשים הגזעניים.
מכאן ברור שהרשות הפלשתינית מחויבת, על-פי ההסכם, לשים קץ להעברת המסרים הללו, כפי שנאמר בהקדמה להסכם אוסלו II הזמני:
ממשלת ישראל ואש"ף שבים ומאשרים את "מחויבותם ההדדית לפעול בהתאם להסכם זה, נגד פעולות או איומי טרור, אלימות והסתה, באופן מיידי וביעילות, בין אם אלה מבוצעות על-ידי פלשתינים או על-ידי ישראלים".
דוגמאות הלקוחות מתוך ספרי לימוד פלשתיניים:
בספר לימוד המשמש את כתה ז' נשאלת השאלה הבאה, המתייחסת לשיר ששמו "השאהיד": מתוך ההגדרות הבאות, מהו פירוש הביטוי "מוות מכובד"?
מוות כתוצאה ממחלה
מוות פתאומי
מות קדושים (שאהדה) בעת הגנה על המולדת.
ספר אחר, שגם הוא מיועד לתלמידי כתה ז', "החינוך הלאומי" שואל: "כמה מהכפרים הפלשתיניים נהרסו ובמקומם קמו התיישבויות אימפריאליסטיות?"
במפות של פלשתין ישראל לא מופיעה. עובדה זו לא מאפיינת רק את מערכת החינוך. גם במפות רשמיות של הרשות הפלשתינית ישראל אינה מופיעה. זוהי, למעשה, הכחשת קיומה של ישראל.
במחנה הפליטים אל-עמארי שברמאללה, בבית ספר המתופעל על-ידי אונר"א, מתנוססות כרזות המאדירות ומהללות את מעללי המחבלים המתאבדים, את המאבק המזוין ואת מנהיגי זרוע הטרור של החמאס.
עידוד הרצח והשנאה אינו מוגבל למערכת החינוך הפלשתינית. יושב-הראש ערפאת עצמו, בהזדמנויות רבות ובפומבי, עודד ילדים להיות שאהידים, ואף בעת כתיבת שורות אלה, מוסיף ערפאת וחוזר על הבטחתו להמשיך את המאבק הרצחני נגד ישראל.
דוגמה נוספת לכוונתה של הנהגת הרשות הפלשתינית נמצא בדבריו של מחמוד עבאס, סגנו של ערפאת, בעיתון הכוויתי אלזמין מה- 20 ביוני 2002, שם הוא אומר כי ילדים פלשתינים מקבלים 5 שקלים עבור כל בקבוק תבערה שהם משליכים.
תעמולת שנאה
ב- 28 באוגוסט 2002, ג'ולי שטאל מ- cnsnews.com דיווחה כי כספי סיוע שהגיעו מארה"ב משמשים למימון קבוצה העוסקת בתעמולה פרו-פלשתינית בארה"ב ובאירופה. מאז שנת 1997, ארה"ב, באמצעות הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, העבירה 1.2 מיליון דולרים לארגון האקדמאי הפלשתיני ללימודים בינלאומיים. ארגון זה, על-פי שטאל, "מלמד את הפלשתינים לעסוק בשתדלנות, לגייס כספים למטרות פוליטיות ולרכוש תמיכה אוהדת וכיסוי חיובי מאמצעי התקשורת". בין המיומנויות הנלמדות: גיוס כספים, סניגוריה ושתדלנות. על משתתפי הקורס הוטל להכין הצעה לגיוס כספים לצורך הכנת חוברת הסברה בנושא אינתיפאדת אל-אקצה, או במילים אחרות, אודות המאבק המזוין בישראל. בפרסומים אחרים של הארגון מוסברת זכות השיבה של הפלשתינים לכל שטחי מדינת ישראל - מתכון ודאי להרס המדינה.
בנאום שנשא נציג אונר"א, סוהייל אלהינדי, ב- 6 ביוני 2001, הוא שיבח את פעולות הטרור. לאחר נאומו שימשו מחנות אונר"א כבסיס לפעולות טרור. שגריר ארה"ב לשעבר במרוקו, מרק גינסבורג, מסביר:
מחנות הפליטים נמצאים בפיקוח הרשות הפלשתינית בלבד, בעוד אנשי אונר"א מנהלים את מרבית התוכניות. אך ארגונים אחרים, לרבות ארגונים איסלמיים קיצוניים, פועלים במחנות באורח חופשי.
במהלך סריקות שנערכו לאחרונה במחנות אונר"א, גילתה ישראל מאגרי נשק לא-חוקיים, מפעלים לייצור פצצות ומפעל המייצר את הטיל החדש קסאם-2, המיועד להגיע למרכזי אוכלוסייה בישראל.
לסיכום, הרשות הפלשתינית שבראשה עומד יאסר ערפאת, עוסקת בטרור ובמעשי שחיתות מאז היווסדה ועד עצם היום הזה. במהלך כל השנים הללו, הקהילה הבינלאומית עוצמת עין וממשיכה לתמוך בה.n
הערה:
המאמר במקורו האנגלי הכיל 118 הערות.
המעוניינים בכך יוכלו לקבל את ההערות במלואן במערכת נתיב.
Rachel Ehrenfeld, “Don’t Underrate Arafat’s Bank Account,” The Wall Street Journal Europe, December 2, 1993.
Palestinian Ministry of Planning and International Cooperation, Aid Coordination Department, MOPIC’s 2001 First and Second Quarterly Monitoring Report of Donors’ Assistance, 2001
IDF Document: International Financial Aid to the Palestinian Authority Redirected to Terrorist Elements, 10 May 2002, page 2.
Ibid.
International Monetary Fund, “The Palestinian Authority’s Fiscal Situation, Policies, and Prospects”, Statement by Fund Staff Representative to the Ad Hoc Liaison Committee Committee Meeting, April 25, 2002, p. 8.
Palestinian Ministry of Planning and International Cooperation, Aid Coordination Department, Ibid, 2001.
“Donor Funding for the Palestinian Authorities", 1998-2001, Info-Prod document.
<http://www.un.org/unrwa/finances/index.html>. The total amount of funds given to UNRWA since 1993 is not available on the UNRWA website.
Backgrounder: Corruption in the PLO’s Financial Empire, <www.cdn-friends-icej.co/medigest/jul98/backgrnd.html>.
1994 British National Criminal Intelligence Service Report, p. 28.
Task Force on Terrorism and Unconventional Warfare, October 28, 1991.
Sofya Vasilyeva and Sergey Podrazhansky, “The Black Budget of Yasser Arafat”, Moscow News, October 2, 1997.
FBIS-NES-2000-0706 “Report Cites Sha’ath, World Bank Official on PA Transparency”.
William Orme, Jr., “Palestinian Investment Fund, No Longer Secret, Will Close,” New York Times, July 7, 2000.
“Palestinian Authority Admits Squirreling Millions Away In Secret Slush Fund”, Agence France Presse, July 5, 2000.
Should Congress Fund PLO Corruption and Violence?” The Jerusalem Cloakroom #95, <www.acpr.org.il>
Ronen Bergman, David Ratner, “ Israel Transferred Since ’94 Half A Billion Shekels To Arafat’s Secret Account In Tel Aviv", Haaretz 1997
Rachel Ehrenfeld, “Arafat’s Stash”, National Review, August 15, 2002.
“The US Funds The Most Corrupt/Oppressive Mideast Regime!” The Jerusalem Cloakroom #108 <www.acpr.org.il>
“First Disclosures From The Orient House Archives Robin Hood – In Reverse”, Debkafile.com.
“Operation Clean-up,” Deccan Herald, July 11, 2002, and “Should Congress Fund PLO Corruption and Violence?” The Jerusalem Cloakroom #95, <www.acpr.org.il>
“The Palestinian Authority’s Fiscal Situation, Policies, and Prospects”, Statement by Fund Staff Representative to the Ad Hoc Liaison Committee Meeting, p. 8, April 25, 2002.
“International Financial Aid to the Palestinian Authority Redirected to Terrorist Elements”, May 10, 2002, p. 23-30.
“The ‘Al Aqsa Martyrs Brigades’ (on US State Department list of terror organizations) and the Fatah Organization are one and the same, and Yasser Arafat is their leader and commander.”
Ibid, p. 10.
“The Palestinian Authority Employs Fatah Activists Involved in Terrorism and Suicide Attacks”. P. 8-9.
“The Palestinian Authority Employs Fatah Activists Involved in Terrorism and Suicide Attacks”. p. 9.
“Answers to Questions by Die Zeit Received on 24 July 2002,” EU document posted on Die Zeit website, p.4.
Reuven Ehrlich, ed., “Incitement and Propaganda Against Israel and Zionism in the Educational System of the Palestinian Authority,” Center for Special Studies, June 2000, P. 12.
Julie Stahl, “US Tax Money Funding Palestinian Propaganda”, CNS News, August 28.
Ibid.
